למשל ירח בערבית נקרא "קָמַר" בהטיה רגילה, אבל אם רוצים לאמר: ירח יפה, בערבית אומרים: קמרן ג'מילן.
וכמו שראינו בשפה אכדית שיש את תנועת תנווין, אולם בסוף מימי(מ) במקום סוף נוני(נ), הטיה זו יש לה
השפעה על עברית, לפי דעתי ועובדות ברורות, ונדגים לשם המחשה ונסקור כמה מילים למשל:
שמיים, בערבית אומרים בלי תנווין: סמאאְ, אולם עם תנווין אומרים: סמאאן(באכדית המקביל שמאאם), בעברית במקום "ס"
משתמשים ב"ש", אז במקום לאמר בעברית שמאאם, אומרים שמיים, וברור שזה לא הטית רבים, כי אין יחיד.
המילה מיים, המילה בערבית עם תנווין אומרים:מאאן(מאאם מקביל אכדי), אז רואים גם בעברית,
ולשם הטייה יותר קלה במקום "מאאם" אומרים: מיים.
השם אלוהים בעברית הוא בערבית אללה, עם תנווין אכדי המילה היא: אללהם,
לכן בעברית נעשתה אלהים, הרי אלוהים הוא אחד.
לשם תועלת, עדיף לקרוא את הנושא(הקצר) הבא : שפה אכדית.