העברית היא שפה שמית ,כמו כן הערבית היא שפה שמית, וזה לפי חוקרים מערביים ותלמידיהם.
סיווג כמובן -לפי דעתי, ודעת חוקרים מערביים שתיעוד יבוא בנושא מתאים-לא נראה כמדויק!! כי לא הגיוני שמשפה אחת שהיתה לבני אנוש, ותוך תקופה קצרה יחסית נעשו שפות נבדלות כמו שמיים וארץ!האם יתכן? או שמא ששפות לועזיות התרחקו משפה מקורית כך שקשה לחוקרים מערביים להבין רחשי שפה?
(ולא נשכח שיש חוקרים איתיאסטים, שמפרשים תאריך ושפות מתוך אמונה אתיאיסטית!).
אבל, ולפי דעתי שהשפה הראשונה -שהיא שפת אדם הראשו, אבינו- ושהיא קרובה מאד לשפה ערבית ולשפה עברית(למשל שמות תנ"כיים),ושזה מקורן של השפות עברית וערבית, ומה שיצא אחר כך מהן, והן שתי השפות היכולות לבאר שמות עצם ראשונות שנזכרות בתחילת האנושות , גם לבאר מושגים ושמות שמיימיים, כמו שמות מלאכים למשל, שם גן עדן....וכולה..(לכן הן היסוד לכל שפה).
חוץ מהטענה הראשונה של חלק ממדעני מערב: שיש שפות שמיות ויש שפות לא שמיות , החוקרים אומרים שהשפה השומרית היא היתה שפה לא שמית! אבל איך?
הרי ששומרים לא היו רחוקים מנוח זמנית, והמיסתוריות שבכתובות שלהם נוכל לפרשה בגלל שתרבויות קודמות השתמשו בתקצירי דיבור(כמו ראשי תיבות) כמו שהיה נהוג אצל הפורעונים ובמצריים הקדומה.
הכתיבה אצל הקדומים התחילה בכתיבת דברי קודש דתיים(כמו הירוגליפי, ברוב כולם הם אליליים), והיה בהם רמזים וראשי תיבות.
אבל מה הסיבה שהכתיבה הראשונה היתה לשם קדושה(כמו במצריים העתיקה)?
ונשאלת השאלה: האם הכתיבה התחילה ככתיב מקודש, בגלל שהיו נביאים שהביאו עמם דברים כתובים?!
שאלה שאין למדעי ידע שיכול להשיב עליהה!
אולם במידע דתי יש תשובה,שלנביאים אחרי נוח(אולי גם לפני)ספרים משמיים, וזאת כמו שלנביא אברהם היה לו ספר משמיים.
הפאן השני במחקרי מדענים מערביים,וכמו שהזכרנו שחלקם היו איתיאסטים, או ושפתם רחוקה משפות ראשונות והם לא יכלו לפענח מדויק כתובים ראשונים! או יש כאלה שמנצלים את ידיעותיהם לשם מטרות עממיות.
עם זאת, יש חוקרים נאמנים למדע ולאמת שמעידים על דברים קרובים לשכל ולמציאות, אבל כדי לתת תשובה יותר מסבירה, זה מצריך מחקר מעמיק.
נחזור לשאלה המקורית: מה הפסידה העברית בנטישתה אותיות יסודיות בשפה? ומה הן האותיות שנשמטו?
האותיות שעהברית נטשה אותם, ושבגללן לא קל לפעמים ולהסביר דברים בצורה ישירה ונוחה.
האותיות הנטושות מהעברית שהן:
האות "ת' " כמו באנגלית TH מוחלשת, האות "ג' " כמו באנגלית J , האות "ד' " כמו באנגלית TH, האות "צ'' " שהא סוג של TH באנגלית עם הגיה שונה במקצת, האות "צ' " והיא כמו שתי אותיות "ד" מודגשות, האות "ע' " שהיא כמו הגית הצרפתים לאות "ר".
אז ספרנו7 אותיות, שזה באמת מחליש שפה, ויוצר קושי רב למצוא שורש מילה או מאיפה באה בעברית(שנדון בזה בנושאים לשוניים, וננסה להחזיר מילים בעברית למוצא שלהם).
למען המחשה פשוטה לבעיית חוסר אותיות, נקח לדוגמה מילים כמו "צל", "צלול" ו"צליל" שכנראה אמורים להיות מאותו שורש, אבל האמת לא!! למשל אם נאמר שהמלה צל צלילה הן מאותו השורש צלל!
אז איך זה שצלילה רחוקות מאד בפירוש?
דוגמה שניה: המילים עץ ועיצה, שאמורים להיות מאותו שורש, אבל בפירוש הן מרוחקות מאד.
הנזכרות למעלה הן דגמאות מעטות ופשוטות, שהם לשם הדגמה פשוטה(נרחיב בנושא זה בנושאים אחרים), אבל בערבית אין בעיה כזו, כי יש יותר אותיות, ויש יותר שורשים, כך שלכל מילה אפשר להחזיר ולמצוא שורש נכון ומתאים.
העניין החשוב כאן הוא שהשמות המוזכרים בתורה כמו בספר בראשית שהן לא מובנות, ומתי שבן אדם קורא אותם(אפילו עברי) כמו לקורא משפה סינסיקריטית!
למרות ששמות כמו אדם, חווה וקיין יש להם בעברית פרשנות ובאור, אבל לעומתם יש שמות שהם מאותה תקופה אבל אין להם בכלל פרשנות עברית !!
אז איך זה? שיש סתירה שלשמות ביאור ולאחרים מאותה תקופה אין ביאור?
גם איך שאין תאימות לשונית לביאור בעברית למשל? ולמה קשה להגות אותם?
אז יש שתי סיבות שאחת מחזקת את השנייה:
1 . התורה הכתובה אבדה( שזה כתוב בתורה) לכן שכחו מבטא של שמות בעלי הגיה קשה.
2 . בגלל שבעברית נטשו אותיות חשובות, אבסורד להזכר באמיתת השמות !
אז הסיבות המוזכרות למעלה נותנות לנו הארה למה יש שמות תנ"כיים מאותה תקופה שחלקם מובנים ומבוארים וחלקם לא.
נושא זה יהיה כהקדמה למעלה לשני נושאים ראשיים:
1 . ניסיון לפירוש שמות תנכ"יים.
2 . ניסיון להחזרת מילים בעברית לשורשם בערבית.