הלמידה בספרו תהיה למטרת למידת מצב היסטורי דתי, ולהסקת והבנת עובדות קדומות דתיות היסטוריות, גם תורתית, גם שפתיות.
בלמידה זו ניקח חלק מפרשנות פרשנים, שמהם נלמד איך פירשו ולמה? גם שברור שנשתמש בפרשנות הפרשנים כדי להיעזר בהבנת קצת רקע היסטורי דתי, גם מהו כיוון פרשנות, ושיהיה הגיוני שתהיה בהם ביקורת.
נתחיל עם פסוקים ראשונים מפרק א' של ירמיהו, וניקח כמו שאמרנו כמה דעות של פרשנים ונדון בהם.
ספר ירמיהו פרק א:
א: דִּבְרֵ֥י יִרְמְיָ֖הוּ בֶּן־חִלְקִיָּ֑הוּ מִן־הַכֹּֽהֲנִים֙ אֲשֶׁ֣ר בַּעֲנָת֔וֹת בְּאֶ֖רֶץ בִּנְיָמִֽן
׃ נתחיל מפסוק א, ונראה שירמיהו הוא משבט הכוהנים שהוא משבט לווי לפי תורת משה, ובמיוחד משושלת אהרון הנביא אחיו של משה, וירמיהו היה בן כהן בעיר בנימנית (בתוך שבט בנימין) שהוא ליד שבט יהודה, יש פרשנים שמחזירים את מוצאו לשבט יהודה, והאומרים שהוא כמו דווד משושלת רחב הזונה, שזה אבסורד, או שרחב הייתה רק בעלת בית מלון.
נשים לב לשם שהעיר הבנימנית עינתות, ששמה נראה מסורבל ומסתורי, אבל לאחר התעמקות נראה שהשם הוא עממי וידוע לכל, והוא עין תות, ולא עינתות, וזאת שמעיינים כאלה הם נפוצים הרבה בכל ארץ הקודש.
נעבור לפסוקים ב-ג:
באֲשֶׁ֨ר הָיָ֤ה דְבַר־יְהֹוָה֙ אֵלָ֔יו בִּימֵ֛י יֹאשִׁיָּ֥הוּ בֶן־אָמ֖וֹן מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה בִּשְׁלֹשׁ־עֶשְׂרֵ֥ה שָׁנָ֖ה לְמׇלְכֽוֹ׃ ג וַיְהִ֗י בִּימֵ֨י יְהוֹיָקִ֤ים בֶּן־יֹאשִׁיָּ֙הוּ֙ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֔ה עַד־תֹּם֙ עַשְׁתֵּ֣י עֶשְׂרֵ֣ה שָׁנָ֔ה לְצִדְקִיָּ֥הוּ בֶן־יֹאשִׁיָּ֖הוּ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה עַד־גְּל֥וֹת יְרוּשָׁלַ֖͏ִם בַּחֹ֥דֶשׁ הַחֲמִישִֽׁי׃
בו רואים שמישהו מספר אודות ירמיהו ולא הוא עצמו, וזה מוזר שטקסט מתחלף מסקירה עצמית לסקירה ממקור אחר...? מוזר ....
אבל הפסוקים מספרים על תקופת שהות הנביא ירמיהו, שהייתה עַד גְּלוֹת יְרוּשָׁלִַם בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישי, ונבואתו של ירמיהו והמשיכה עד לסיום מלכותו של צדקיה.
נעבור לפסוק ד:
ד וַיְהִ֥י דְבַר־יְהֹוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃ ה בְּטֶ֨רֶם אֶצׇּרְךָ֤ בַבֶּ֙טֶן֙ יְדַעְתִּ֔יךָ וּבְטֶ֛רֶם תֵּצֵ֥א מֵרֶ֖חֶם הִקְדַּשְׁתִּ֑יךָ נָבִ֥יא לַגּוֹיִ֖ם נְתַתִּֽיךָ׃
הערה: נשים לב שהמספר כאן הוא ירמיהו...
בפסוקים ד-ה אלו, רואים וכמו שידוע ומובן, שהאלוהים הוא היודע יודע את הבאות ואת הנסתר, דבר גם שנראה אותו בבירור בהמשך, ואלוהים אומר לירמיהו שידוע אצלו בידע הסתר שירמיהו יהיה נביא.
יש פרשנים שמשווים את ירמיה למשה, אבל משה היה ראש בני ישראל ונביא חזק, בעל כוח וסמכות עליונה שמעל כל מלך או זולתו (אף אחד לא יכול לכלוא אותו), גם התורה אומרת שלא היה נביא בישראל כמו משה, גם מצד אחר, שהיו נביאים כמו ירמיהו בעלי קדושה ומעמד ועם תרחישים דומים, ובמיוחד אלה שהיה להם ספרים נלווים לתורה.
נעבור לפסוק ו:
ו וָאֹמַ֗ר אֲהָהּ֙ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֔ה הִנֵּ֥ה לֹֽא־יָדַ֖עְתִּי דַּבֵּ֑ר כִּי־נַ֖עַר אָנֹֽכִי׃
זה מראה את הצניעות של ירמיהו, ואיך הוא מרגיש בכבד נבואה, ולא כמו נביאי שקר בישראל שקל להם ופשוט להתנבא בשקר (נראה בהמשך), גם הם הופכים את הדת דעתם.
פסוק ז:
ז וַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֵלַ֔י אַל־תֹּאמַ֖ר נַ֣עַר אָנֹ֑כִי כִּ֠י עַֽל־כׇּל־אֲשֶׁ֤ר אֶֽשְׁלָחֲךָ֙ תֵּלֵ֔ךְ וְאֵ֛ת כׇּל־אֲשֶׁ֥ר אֲצַוְּךָ֖ תְּדַבֵּֽר׃ אולם אלוהים שהוא יודע את הכל, ויודע שבחר באיש שלא יבגד בשליחיתו ויהיה צודק בנבואתו, והוא לא יאמר או יעשה שום דבר מרצונו או אימרתו, אלא לפי רצונו וצוויו של האלוהים.
פסוקים ח-ט:
ח אַל־תִּירָ֖א מִפְּנֵיהֶ֑ם כִּֽי־אִתְּךָ֥ אֲנִ֛י לְהַצִּלֶ֖ךָ נְאֻם־יְהֹוָֽה׃ ט וַיִּשְׁלַ֤ח יְהֹוָה֙ אֶת־יָד֔וֹ וַיַּגַּ֖ע עַל־פִּ֑י וַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֵלַ֔י הִנֵּ֛ה נָתַ֥תִּי דְבָרַ֖י בְּפִֽיךָ׃
שלא יפחד ירמיהו מפני החוטאים, אפילו אם הם מלכים, או מאיזה קבוצה פרועה שהיא חוטאת, גם לא יהסס מול נביאי שקר, כי כוח אלוהים אתו, גם שידבר בבטחה וחוזק נפשי.
פסוק י:
י רְאֵ֞ה הִפְקַדְתִּ֣יךָ ׀ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֗ה עַל־הַגּוֹיִם֙ וְעַל־הַמַּמְלָכ֔וֹת לִנְת֥וֹשׁ וְלִנְת֖וֹץ וּלְהַאֲבִ֣יד וְלַהֲר֑וֹס לִבְנ֖וֹת וְלִנְטֽוֹעַ׃ הנה ירמיהו שלא כמו משה גם הוא יגיד משאות לעמים אחרים שלא רק לעם ישראל, ומי שלא מציית לדברי אלוהים יקבל את עונשו, וזה כולל את הכל (עם ישראל ועמים אחרים)!!
ולא כמו פרשנות תאוותנית ששמים דבריהם תוך דברי אלוהים ולעשות יחודיות נוגדת הכתוב ומה שמספר ספר ירמיהו בהמשך, וזאת שרוב הספר נזיפה ודברי ענישה לחוטאי עם ישראל.
נתייחס למילה "לנתוץ" שכנראה באה מנצוץ כאילו כמו מכת איש אלוהית. פסוק יא-יב:
יא וַיְהִ֤י דְבַר־יְהֹוָה֙ אֵלַ֣י לֵאמֹ֔ר מָה־אַתָּ֥ה רֹאֶ֖ה יִרְמְיָ֑הוּ וָאֹמַ֕ר מַקֵּ֥ל שָׁקֵ֖ד אֲנִ֥י רֹאֶֽה׃ יב וַיֹּ֧אמֶר יְהֹוָ֛ה אֵלַ֖י הֵיטַ֣בְתָּ לִרְא֑וֹת כִּֽי־שֹׁקֵד אֲנִ֛י עַל־דְּבָרִ֖י לַעֲשֹׂתֽוֹ׃
אלוהים משקיף לראיית לירמיהו מקל שקד כרמז על שקדנות, ו"שַקָדַ" בערבית זה מי שעושה פעולה מתמידה, כמו העץ שקד שמתמיד פרי בכל שנה, כך שאלוהים מקרב בתיאור לירמיהו שהאלוהים הוא שקד על היקום והנפשות שברא, כמו שפת תורה .
יג וַיְהִ֨י דְבַר־יְהֹוָ֤ה ׀ אֵלַי֙ שֵׁנִ֣ית לֵאמֹ֔ר מָ֥ה אַתָּ֖ה רֹאֶ֑ה וָאֹמַ֗ר סִ֤יר נָפ֙וּחַ֙ אֲנִ֣י רֹאֶ֔ה וּפָנָ֖יו מִפְּנֵ֥י צָפֽוֹנָה׃ ידוַיֹּ֥אמֶר יְהֹוָ֖ה אֵלָ֑י מִצָּפוֹן֙ תִּפָּתַ֣ח הָרָעָ֔ה עַ֥ל כׇּל־יֹשְׁבֵ֖י הָאָֽרֶץ:
ועוד אלוהים משקיף לירמיהו סיר נפוח שמרמז לרעה שתבוא מצפון (בבל לפי פרשני תורה) על תושבי ישראל, כי יש חטא והפרה בדברי אלוהים, וזאת שמשימתו של ירמיהו, לייעץ ולהזהיר, גם מי שעומד בפני שליחתו של ירמיהו יקבל את עונשו.
בפסוקים טו-טז:
טו כִּ֣י ׀ הִנְנִ֣י קֹרֵ֗א לְכׇֽל־מִשְׁפְּח֛וֹת מַמְלְכ֥וֹת צָפ֖וֹנָה נְאֻם־יְהֹוָ֑ה וּבָ֡אוּ וְֽנָתְנוּ֩ אִ֨ישׁ כִּסְא֜וֹ פֶּ֣תַח ׀ שַׁעֲרֵ֣י יְרוּשָׁלַ֗͏ִם וְעַ֤ל כׇּל־חוֹמֹתֶ֙יהָ֙ סָבִ֔יב וְעַ֖ל כׇּל־עָרֵ֥י יְהוּדָֽה׃ טז וְדִבַּרְתִּ֤י מִשְׁפָּטַי֙ אוֹתָ֔ם עַ֖ל כׇּל־רָעָתָ֑ם אֲשֶׁ֣ר עֲזָב֗וּנִי וַֽיְקַטְּרוּ֙ לֵאלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים וַיִּֽשְׁתַּחֲו֖וּ לְמַעֲשֵׂ֥י יְדֵיהֶֽם׃
ואלוהים מפרט ואמר שיביא כל שבטי צפון (בבל) ויעשו מצור על ירושלים וכל ערי יהודה, וזאת תהייה כאימה וחשבון בגלל שהעם הפר מה שכרת עם אלוהים, וירמיהו מתחיל בהזהרה והזכרה, כך שלא יפירו אמונה, ולא ינטשו מצוות אלוהים, ואת הכי חמור הוא רדיפה אחרי אלילים אחרים ושקריים אשר אשים יצרו אותם בידיהם, שזה ממש כמו שטות עמים קדומים המשתחווים לאלים מאבן או מתכת ועובדים אותם.
נתייחס למושג "ְ נְאֻם־יְהֹוָ֑ה ", שפרשנים מפרשים אותו לנאום, אבל יש סבירות שפירוש זה לא נכון, הרי שהאלוהים הוא לא איש שינאם! גם האם אנשים שווים לאלוהים שינאם בהם?
לכן הביטוי הוא כמו ינעם או יתברך הוא ( או כמו יתעלה אלוהים).
פסוק יז
יז וְאַתָּה֙ תֶּאְזֹ֣ר מׇתְנֶ֔יךָ וְקַמְתָּ֙ וְדִבַּרְתָּ֣ אֲלֵיהֶ֔ם אֵ֛ת כׇּל־אֲשֶׁ֥ר אָנֹכִ֖י אֲצַוֶּ֑ךָּ אַל־תֵּחַת֙ מִפְּנֵיהֶ֔ם פֶּֽן־אֲחִתְּךָ֖ לִפְנֵיהֶֽם׃
הנה אלוהים מצווה על ירמיהו שילבש לבוש צנוע שלא מצריך חסדי אנשים, ומצווה שיהיה נוקשה מולם, ומזהיר את ירמיהו אם לא מבצע בדיוק מה שאלוהים מצווה אותו, הרי הוא ראוי לעונש כמו חוטאים.
נשים לב למילה "תֵּחַת" שהיא שברור שהכוונה אל תפחד, אבל למה אלוהים אמר אל תֵּחַת, ולא אל תפחד, וזאת הככונה שיעמוד בחזקה מולם ולא יוריד פנים מולם, ולא יהסס מהם, ולא ירד משום דבר מרצון האלוהים.
בפסוקים יח-יט:
י ח וַאֲנִ֞י הִנֵּ֧ה נְתַתִּ֣יךָ הַיּ֗וֹם לְעִ֨יר מִבְצָ֜ר וּלְעַמּ֥וּד בַּרְזֶ֛ל וּלְחֹמ֥וֹת נְחֹ֖שֶׁת עַל־כׇּל־הָאָ֑רֶץ לְמַלְכֵ֤י יְהוּדָה֙ לְשָׂרֶ֔יהָ לְכֹהֲנֶ֖יהָ וּלְעַ֥ם הָאָֽרֶץ׃ יט וְנִלְחֲמ֥וּ אֵלֶ֖יךָ וְלֹא־י֣וּכְלוּ לָ֑ךְ כִּי־אִתְּךָ֥ אֲנִ֛י נְאֻם־יְהֹוָ֖ה לְהַצִּילֶֽךָ׃
אלוהים מחזק את ירמיהו והוא מדמה אותו שיהיה כמו עיר מבצר ( כמו עיר "בוצרא" שבדרום סוריה העתיקה מאד, והיא בנויה מאבן בזלת שהוא קשה מאד) , גם אלוהים מבטיח לירמיהו שיהיה כמו מוט ברזל , או כמו חומת נחשת (מזוגה עם ברזל), שזה דימוי חזק מאד, כך שיעמוד בחזקה מול כל אלה שסטו מדרך אלוהים, ועשו את הדת דבריהם, או כאילו מה שאומרים הוא רצון האלוהים, וירמיה צריך לעמוד בפניהם ולאמר להם את מילת האמת והיושר ולא לפחדם, כי יהיה איתו הברוך הוא שמחזקו, והכי טוב שיעמוד לצדו ויצילו מכל רעה.
מזה מבינים שירמיהו לא יפחד לאמר מילת אמת אפילו למלך עצמו, או לכוהניו ושריו. ירמיהו פרק ב פסוקים א-ג:
א וַיְהִי דְבַר יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר: ב הָלֹךְ וְקָרָאתָ בְאָזְנֵי יְרוּשָׁלַ͏ִם לֵאמֹר: כֹּה אָמַר יְהוָה: זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ, אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ, לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה. ג קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַיהוָה, רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה, כָּל אֹכְלָיו יֶאְשָׁמוּ, רָעָה תָּבֹא אֲלֵיהֶם, נְאֻם יְהוָה.
אלוהים אומר לירמיהו שילך ויזכיר לעם ישראל חסדי אלוהים עליהם, וייעץ להם שיחזרו לדרכי יושר. בפסוקים אלה אלוהים מזכיר את הזמן ראשון לישראל, כלומר מיציאת מצריים, אבל הרי בתקופת נעורים אלו היה לבני ישראל חטאים שונים, ושעונשו בגללם, ומתוכם ארבעים שנות גלות המדבר, שכתוב בספר דברים פרק א כתוב:
לב וּבַדָּבָר, הַזֶּה--אֵינְכֶם, מַאֲמִינִם, בַּיהוָה, אֱלֹהֵיכֶם. לג הַהֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם בַּדֶּרֶךְ, לָתוּר לָכֶם מָקוֹם--לַחֲנֹתְכֶם: בָּאֵשׁ לַיְלָה, לַרְאֹתְכֶם בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תֵּלְכוּ-בָהּ, וּבֶעָנָן, יוֹמָם. לד וַיִּשְׁמַע יְהוָה, אֶת-קוֹל דִּבְרֵיכֶם; וַיִּקְצֹף, וַיִּשָּׁבַע לֵאמֹר. לה אִם-יִרְאֶה אִישׁ בָּאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה, הַדּוֹר הָרָע הַזֶּה--אֵת, הָאָרֶץ הַטּוֹבָה, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי, לָתֵת לַאֲבֹתֵיכֶם.
אולם דור אחרי, בראשות יהושע בו נון נכנס עם ישראל לארץ הקודש, שזאת אולי הכוונה לראשית תבואה של אלוהים, שזה גם אומר שאלוהים יהיה לו תבואות אחרות.
נתייחס לנושא של דימוי עם ישראל לכלה, וכאילו כאישה בראשית נישואיה, אבל היתכן שאלוהים ידמה אומה לאישה? ומי הבעל שלה?
הלא שזה חילול שם? כאילו אלוהים יש לו אישה!
גם ידוע בהיסטוריה שחלק מישראל טענו שהוא סוג חמור של חילול שם , שלאלוהים יש לו אישה ח"ו, כמו שאמרו עובדי אלילם אחרים.
כדי להבין מה זה חילול שם נסתכל על פסןקים מספר ויקרא :
"וּמִזַּרְעֲךָ לֹא תִתֵּן לְהַעֲבִיר לַמֹּלֶךְ וְלֹא תְחַלֵּל אֶת שֵׁם אֱלֹהֶיךָ, אֲנִי ה'.” י"ח, כ"א), הרי עשיית עם ישראל כאשה והאלוהים בעל זה בדיוק חילול שם, וריבוי אלילים, וזאת כאילו שמישהו אומר שאלוהים יש לו אישה, שהיא כמו אל אחר.
בסוף פסוקים א-ג מפרק ב מספר ירמיהו, שאלוהים מחפה על אנשים ואומה שמקיימת ומכבדת את מצוות אלוהים , ולא אומרת דברי שקר עליו.